תקציר:
אנחנו מפסיקים להיות יוצרים והופכים להיות אלו שרק מגיבים לחיים, כאשר הפעולות שלנו אוטומטיות ולא מותאמות למה שקורה כאן ועכשיו. כאשר הבחירות שלנו לא מודעות ונובעות מהעבר או מהעתיד הבלתי צפוי. הדרך היחידה להרחיב את הגבולות של עצמנו ולחיות מתוך חופש היא להיות מעבר לאוטומט של עצמנו, להיות יותר מההרגלים שלנו.
הרגלים הם פעולות אוטומטיות שאנו חוזרים עליהן שוב ושוב מבלי לשים לב, לתכנן או להתכונן. פעולות תת־הכרתיות, כמו הליכה, נהיגה או לעיסה של אוכל.
אבל לא רק. הרגלים הם גם הדיבור והמחשבה שלנו. יש לנו דרך קבועה, לא מודעת, בה אנו מדברים לעצמנו, על עצמנו, על העולם סביבנו, ודרך קבועה בה אנו מגיבים למצבים מסוימים.
בעיקרון, אנחנו בני האדם הם יצורים של הרגלים.
כאשר אנו לומדים משהו חדש, אנו חושבים באופן מודע על כל פעולה קטנה. תהליך הלמידה מתרחש בקורטקס ונוצרות רשתות עצביות חדשות. כאשר אנו חוזרים שוב ושוב על אותה פעולה, הרשתות מתעבות, מופרש דופמין וכימיקלים נוספים, והמוח לומד להפעיל את הפעולה כאוטומט. כך נוצר הרגל.
הבעיה מתחילה כאשר הרגלים שאינם מיטיבים עמנו מתקבעים במערכת. המוח אינו יודע להבחין בין הרגל מיטיב להרגל מזיק , שניהם מקבלים חיזוק כימי. כך אנו מוצאים את עצמנו במרדף תמידי אחרי גמול רגעי, בלופ שחוזר על עצמו.
למעשה, אנו מאבדים בהדרגה את יכולת הבחירה החופשית שלנו.
הרצון החופשי שייך למוח המודע , אך רוב התגובות, ההחלטות והפעולות שלנו מופעלות מן הלא־מודע.
כאן בדיוק נכנסת העבודה עם EMR.
תנועות עיניים מכוונות משפיעות ישירות על מנגנון העיבוד והאחסון של הזיכרון הרגשי במוח.
במקום לנסות “לשכנע” את עצמנו לבחור אחרת, העבודה מאפשרת עדכון של הזיכרון שממנו נולדו ההרגלים עצמם.
כך משתנה לא רק ההתנהגות, אלא מי שמחליט מאחורי הקלעים.
כאשר עולים רגשות לא נעימים, כמו: תסכול, כעס, קנאה, צער, אשמה או אכזבה, רבים מאיתנו מנסים להסיט את תשומת הלב מהם לכיוון של: אוכל, קניות, מסכים, אלכוהול, סיגריה, שוקולד.
זה עובד לזמן קצר. הגוף מפריש דופמין, משהו נרגע, אך הרגש שלא טופל חוזר.
נוצר קשר במוח: הדבר החיצוני “העלים את הרגש”, וכך אנו הופכים קשורים יותר ויותר לאמצעים חיצוניים.
כאשר צורכים שוב ושוב חומרים או התנהגויות שמפרישות דופמין, הרצפטורים במוח מאבדים רגישות. בפעם הבאה נדרש יותר וכך מתפתחת התמכרות.
מצד אחד הבעיה הרגשית גדלה, מצד שני הצורך במשכך חיצוני גדל ונוצר לופ עמוק.
בעבודה עם EMR איננו מחפשים להחליף התמכרות אחת באחרת, אלא לפגוש את הרגש שנשמר מתחת להרגל.
כאשר הרגש משתחרר מתוך הזיכרון עצמו, הדחף החוזר נחלש באופן טבעי בלי מלחמה.
וכן, אנו יכולים לשנות הרגלים ולשחרר התמכרויות.
אך שינוי אינו מתחיל במה אנו עושים, אלא ביכולת שלנו לבחור מחדש.
אחת הדרכים היעילות לכך היא עבודה עם EMR, המאפשרת למוח לחוות מחדש זיכרון באופן שמעדכן את האחסון שלו, לא דרך מילים, אלא דרך המערכת החושית־רגשית שממנה נולדו ההרגלים.
הרגלים אינם “מי שאנחנו”.
אדם שמגיב בכעס אינו “כעסן”, זהו אדם שההרגל שלו הוא להגיב כך.
הרגלים נוצרו כהגנה, אך הם יכולים להתעדכן.
תהליך בשיטת EMR מאפשר להפוך את התיאוריה הזו לחוויה בפועל:
במקום “להתאמן” על להיות מישהו אחר, מתעדכן המקום שבו נוצר האוטומט.
וכאשר האוטומט מתעדכן, הבחירה החופשית חוזרת.
